תוכנת הציור Concepts

לאחרונה התוודעתי לקונספט, תוכנת ציור וקטורית שאני משתמש בה בטאבלט אנדרואיד ובאייפד. 
אספר קצת על הרעיון מאחוריה כאן ורשמים ראשוניים

אני סטודנט אוטוטו :)

 נרשמתי ללימודים באונ׳ הפתוחה, ספציפית לסמסטר סתיו 2025 (כלומר הסמסטר שמתחיל באוקטובר הקרוב). 
לאיזה קורסים נרשמתי, מה פתאום עכשיו ולמה?

צילום בשחור לבן

מתי נצלם בשחור ולבן, מתי נעדיף צילום צבעוני, והאם בכלל אפשר להגדיר מתי אפשרות זו או השניה עדיפה. 

כל מה שיכתב כאן יהיה דעתי האישית בלבד, כמובן, בסוף אנחנו עוסקים בענין שהוא לפני הכל אסטתי, ובעניינים אלו יש ענין של טעם אישי או העדפות אישיות סובייקטיביות. 
יש אנשים שלא אוהבים שחור לבן בכלל. אחרים מצלמים רק או כמעט רק בשחור לבן. 
   

איך כתבתי את המשחק פונג בשעה

רציתי לבדוק כמה קל יהיה לי לכתוב משחקים עם ספרית love2d המצוינת תוך שימוש ב cursor.ai 
אז עשיתי mvp שלקח לי שעה ברוטו. 
לא רציתי לבקש מהכלי לכתוב לי את המשחק פונג, כי זה היה עובד אבל הייתי לומד פחות איך באמת להשתמש בכלי לכתיבת משחקים דרך איטרציות של בקשת שינוים בצורה מעט יותר אבסטרקטית כי בסוף ארצה לבנות משחקים שלא קיימים.
 

המצלמות שלי ועם מה אני מצלם בפועל

 כל צלם חובב מכיר את הבעיה הזו של מחלת השדרוגים. תמיד יש איזו מצלמה חדשה, איזה ציוד חדש ש״צריך״. 
המצלמות שיש לי כרגע (סדר הקניה הכרונולוגי): 

Olympus Em1 Mark II
Olympus pen-f
Sony A7 iii 
FujiFilm X100VI

במהלך השנים מאז קניתי את האולימפוס הראשונה ברשימה היו עוד מצלמות אבל הן לא איתנו מכל מיני סיבות. 

לפני שנצלול מה אני עושה עם כל מצלמה ומה התוכניות שלי לגביה, כמה מילים על שלושת המערכות השונות: 

אולימפוס
המצלמות הללו הן מירורלס עם החיישן הכי קטן ברשימה, חיישן מיקרו 4/3. המערכת של אולימפוס היתה מערכת הכניסה שלי לעולם המירורלס, הייתי בעלים גאה של EPL-1 שהיתה מצלמה ברמת תפעול של כניסה, אבל היתה סופר קומפקטית והיוותה פשרה מצוינת לזמנו (כשכל נושא המירורלס היה ממש בחיתולים). 
הפורמט ריבועי יותר (4/3 לעומת 3/2 המקובל במערכות אחרות) ואני אפילו הייתי שמח לריבועי מושלם, בקיצור אוהב :)


סוני
החיישן הכי גדול ברשימה - FF, חיישן פול פריים (גודל החיישן זהה לגודל של פילם 35 מ״מ (הפילם הסטנדרטי והנפוץ ביותר)

פוג׳י 
חיישן APS-C - כלומר נמצא באמצע בגודל בין האולימפוסים לסוני


Olympus Em1 Mark II
קניתי אותה אחרי שכבר היתה לי ה epl1 ששודרגה אח״כ ל EM10. 
את EM1 קניתי כי ההבטחה היתה עצומה. 
העינית האלקטרונית היתה משודרגת מאוד (ממש בחזית הטכנולוגיה דאז). 
הגריפ הגדול אפשר שימוש בעדשות כבדות בנוחות. 
הגוף בנוי לתלפיות כמצלמה לשימוש מקצועי. עם המון כפתורים והמון אפשרויות להתאמה. 
בדיעבד, זו לא היתה הקניה הכי המתאימה לי. אני פשוט איש של גופים קטנים ושימוש בעדשות קטנות.
בזמנו מאוד נהניתי ממנה, כי היא מצלמה מעולה. אבל לא המצלמה הכי מתאימה לי אישית.  

Olympus pen-f
זו היתה קניה אימפולסיבית. לא באמת הייתי צריך אותה, אבל הו בוי כמה שהמצלמה הזאת יפה, והרעיון שמאחוריה של ריינג׳פיינדר סטייל (מצלמה קטנה עם עינית אלקטרונית בצד, כמו במצלמות ריינג׳פיינדר) בעיצוב רטרו.  
אמנם היא לא עמידה לגשם ולתנאי מזג אוויר קיצוניים, ובמונחים של היום המסך והעינית מאוד לא מרשימים, אבל זו אולי המצלמה הדיגיטלית הכי יפה שאי פעם יוצרה. 
מדובר ביצירת אמנות, ללא בורג אחד גלוי לרפואה (הכל מוסתר יופי יופי). 
מה שיש זה גלגלת יפהפיה (עם קליקים מאוד נעימים) למצבי צילום אמנותיים, למעשה יצירת jpeg ישר מהמצלמה במודים שונים של צבע ושחור לבן, מה שכיום הוא נקודה המכירה מהחזרות של פוג׳י. 
עם מייצב תמונה אפקטיבי, המון אפשרויות לקיסטום, וגודל קומפקטי אי אפשר שלא להתאהב בה. 



Sony A7 iii 
לפני מספר שנים החלטתי שפורמט 4/3 בדרך למות ואם לשדרג ללכת על ההכי טוב. 
ההכי טוב היה סוני. חיישן פול פריים, שנותן תוצאות מדהימות מבחינה טכנית. 
שידכתי עדשת 55 1.8 מעולה ומספר חדשים לאחר מכן התחדשתי ב state of the art עדשת 35 1.4 G master 
אולי העדשה הכי טוב במשפרת ה 35 מ״מ בכל המערכות. גדולה וכבדה יחסית אבל כמה שהיא טובה זה לא יאמן. 
הבעיה: מעולם לא נהניתי להשתמש בה. זה סוס עבודה מקצועי אבל לא מצלמה שכיף להשתמש בה. 


FujiFilm X100VI
הרכש האחרון - מצלמה עם עדשה קבועה (אקוויולנטית ל 35 מ״מ). מצלמה יפהפיה, עם תפעול קלאסי של חוגות כמו פעם (גלגלת יעודית למהירות תריס ובתוכה גלגלת גם ל iso, גלגלת על העדשה לצמצם, גלגלת לפיצוי חשיפה). 
הכי קרובה שיש לי לריינג׳פיינדר אמיתי. 
המצלמה מגיע עם מיטב הטכנולוגיות - מייצב תמונה בחיישן, nd filter של 4 סטופים מובנה), עדשה טובה קטנטנה מובנית, עינית היברדית יחודית שמשלבת בין אפשרות לאופטית לכזו שהיא דיגיטלית, הברקה מאוד יחודית. 
וגם כל מצבי הסימולציה לפילמים שזו מחילת ארנב שנעה בין גימיק לבין הדבר הכי נוח בעולם (הפסקתי לערוך קבצי raw). 
המצלמה הכי מוגבלת (עדשה קבועה באורך קבוע) ברשימה, עם החיישן של דרך האמצע בגודל ובאיכות, אבל מה שהופך אותה לכמעט מושלמת היא הגודל הנהדר שלה (מתאימה לנניח כיס מעיל), העיצוב ובעיקר התפעול הכל כך מהנה שלה. 



במה אני משתמש כיום ומה ההמלצות שלי: 
כרגע אני עובד עם ה pen f בגלל שכיפית. יש לי מגוון עדשות קטנות ומהירות (צמצם גדול) ועם הפוג׳י שהיא הכי מגבילה בקטע טוב שיש. 

הסוני היא המצלמה הכי מאכזבת בעבורי - היא הכי טובה טכנית. עולם אחר לגמרי. אבל, לרגע לא נהניתי לעבוד איתה. התפריטים, התפעול, הכל מרגיש לי מסורבל ובעיקר לא כייפי. זו מצלמה שמהנדסים הינדסו הכי טוב שיש לאנשי מקצוע שמתפרנסים מצילום. אבל לי כחובב? אפס חיבור. 
אם אתם מרבים לצלם ספורט, או אם אתם צלמים מקצועיים שזקוקים לאיכות הכי טובה ולפוקוס הכי מתקדם ומדויק, הגופים המודרניים של סוני חיישן מלא הם הפתרון עבורכם. 


הפוג׳י היתה צעד אחורה מבחינת גודל החיישן ביחס לסוני, אבל החיבור שיש לי אליה וה workflow עבודה: צילום, העברת תמונות לאייפון דרך וויפי, תיקונים קלים באייפון ושיתוף הם אליפות. 
זו מצלמה מעולה לצילומי רחוב כמו מה שאני מחפש.
בגדול, למרות שזה לא סוג הצילומים שאני עושה  היא מעולה בצילום אנשים (היא מייצרת skin tones נפלאים והפלאש המובנה מצוין למטרה הזו)
הפוג׳י היא מצלמה למי שאוהב לצלם, אוהב את התפעול הקלאסי של החוגות היעודיות (שהוא לא הכי מהיר אגב, אבל הוא מהנה לשימוש) ומחפש פתרון שלם יחסית בגודל קומפקטי. 

ה pen-f מצלמה שאפשר למכור ביד 2 בהרבה יותר מדי כסף, כי היא סופר מבוקשת (והיא כבר שנים לא נמכרת כחדשה) אבל הלב לא מאפשר לי למכור אותה. וגם יש לי סט נרחב של עדשות מעולות עבורה:
הטריו 25, 45, 75 1.8
12-40 2.8 
9-18 

הטריו 1.8 הן עדשות מעולות ממש כשה 75 מעט גדולה וכבדה אבל עדשה מופלאה. 
ה 12-40 עדשת זום טובה ונוחה, לא מאוד קטנה, אישית אני פחות עובד איתה 
ה 9-18 היא אולטרה רחבה פיצית. אמנם זו העדשה הפחות״מרשימה״ על הנייר אבל הגודל שלה הופך אותה לאטרטקטיבית במיוחד. 



מה אני מתכנן בעתיד: 
אני חושב שאת הסוני אמכור. אין לי צורך בה. וחבל לי שתעלה אבק. 
אני שוקל לקנות Richo GR  - כמצלמת כיס אמיתית שבאמת הולכת לכל מקום. 

ומה עם הטלפון הנייד? 
כל המצלמות הנ״ל בסופו של דבר מעולות, אבל המצלמה היחידה שתלך איתכם תמיד היא המצלמה של הטלפון הנייד, וברגע שלומדים להשתמש בה (או מדויק יותר, בהן, כי לכולנו יש 3-4 מצלמות על הנייד) אפשר להגיע לתוצאות מעולות ממש. הנוחות שימוש  בטלפון פלוס הזמינות התמידית הופכות את הסמטרפון למצלמה הכי שימושית. 
לא חייבים ציוד מקצועי או יקר כדי לצלם. הטלפון החכם מספק לנו פתרון מדהים. 
 
והכי חשוב: צאו לצלם עם מה שיש לכם.
הציוד יכול לשדרג את ההנאה, ויכול לתת ורסטליות נוספת, אבל הוא לא מחליף את העין והנסיון שלכם בצילום. 

קצת על עדשות סקלרליות לחולי קרטקונוס מנסיוני

כמו שחלקכם יודע, אני חולה במחלת העיניים קרטוקונוס.
בקרטוקונוס הקרנית דקה ולא מעוגלת כפי שאמורה להיות. מעבר לכך, יש נקודה מסוימת בקרנית שבה יש ממש בליטה, ומכאן השם: קרטוקונוס - ובעברית, קרנית בצורת קונוס.

המחלה הזו, שאינה מאוד נדירה, גורמת לבעיות ראייה ברמות שונות בהתאם להתקדמותה.

אני אובחנתי בשלב מתקדם יחסית, בגיל 16 לערך. הפתרון שהיה נכון עבורי אז היה עדשות קשות בהתאמה מדויקת (קמירות, מספר וצילינדר להתאמה מיטבית). הראייה בעזרתן תוקנה לקרוב ל-6/6.
ההסתגלות לא הייתה קלה, אבל זה היה פתרון די יקר - אם כי כזה שעובד.

אחרי שסיימתי לימודי הנדסאי, התגייסתי לשירות התנדבותי (היה לי פטור בשל המחלה), ושם התחילו הצרות. חבישת יתר הובילה לזיהום, טיפול אגרסיבי, ובסוף חוסר סבילות לעדשות בעין ימין - שהייתה מלכתחילה הפחות טובה.

זה לקח קרוב לעשור שבו העין כמעט לא הייתה פעילה, עד שהרופאים השתכנעו להכניס אותי לרשימת ההמתנה להשתלת קרנית.

ההשתלה בוצעה כשנתיים לאחר הכניסה לתור, ובעוד שהניתוח עבר בשלום, הראייה הייתה קטסטרופלית. לקח כחודש עד שהראייה התייצבה במעט והבינו שלא מתכוונים לבצע השתלה חוזרת.
בשלב הזה, לאורך כשנה, מסירים את התפרים ובהמשך יש התייצבות של השתל ואז מתאימים משקפיים (במקרה הטוב) או עדשות לשיפור הראייה.

אצלי, כמו תמיד, הכול מסובך. מסיבות שאני לא לגמרי מבין, הסרת התפרים התארכה לכעשור. העין התייצבה לבסוף ללא תיקונים על ראייה גרועה, אך גרועה הרבה פחות - משהו כמו 6/18.

בינתיים גם עין שמאל התעייפה מהעדשות הקשות, ונאלצתי לעבור לעדשות רכות עם תיקון ראייה מוגבל מאוד. בקיצור, הראייה שלי הפכה לפחות מבינונית, ואם הייתי נוהג - זה בהחלט היה מתחת לסף הנדרש לרישיון נהיגה.

ניסיון להתאים משקפיים לעין המנותחת לא שיפר דבר. בדיעבד ברור למה: הניתוח יצר צילינדר אי-רגולרי (לא סדיר) עצום, וזה דבר סטנדרטי בניתוח כזה, שרק עדשות יכולות לפתור.

לפני כשלושה חודשים, אחרי ניסיון רע וכושל במרפאה אחרת, הלכתי לבדיקה והתחלתי בתהליך של התאמה ושימוש בעדשות סקלרליות.

ההכנסה שלהן מתסכלת - מדובר בעדשות קשות ובעלות קוטר גדול (הן יושבות על הסקלרה, הלובן של העין). ההכנסה דורשת מיומנות שנראתה לי בלתי אפשרית בשבועות הראשונים.

אולם, העדשות עצמן נוחות מאוד בחבישה, והראייה תוקנה לכזו שקרובה ל-6/6 בשתי העיניים — מה שלא היה לי באף אחת מהן כבר המון שנים.

עם הזמן, הצלחתי ללמוד להכניס אותן הרבה יותר מהר. מחצי שעה עד שעה ירדתי לכ-5 דקות ברוטו (נטו דקה-שתיים).

השיפור ברמת החיים בלתי נתפס. אני שוב רואה את העולם בתלת-ממד, והחדות היא משהו שרק יכולתי לדמיין. מה שכן, אני צריך משקפי קריאה לעבודה מול מחשב וטלפון, וגם האופטומטריסט מגביל אותי לכ-10 שעות שימוש ביום - אבל זה עדיין הדבר הכי טוב שקרה לי.

---

סיכום:

• עדשות סקלרליות הן פתרון מעולה לחולי קרטוקונוס ולמושתלי קרנית במצבים רבים.

• המאמץ להסתגל משתלם.

• חשוב לבחור אופטומטריסט טוב - ואם צריך, לנסות אחד אחר.

• העדשות הסקלרליות יקרות, וגם החומרים להשריה ולהכנסה יקרים. זה מה יש.

הבלוג חוזר לחיים!

 תקופה ארוכה של הפסקה והגעתי למסקנה ששוב לי המון מה לשתף, וגם זמן פנוי יותר למלאכה הזו.

בתקופה הקרובה אתמקד בכתיבה על פייתון, AI, אולי קצת פיתוח משחקים בדגש על קונסולות 8bit (למה? כי אני יכול!) והמון בצילום שזה התחביב האהוב עליי כל כך.