כולנו מכירים את סטנלי קובריק, אחד מגדולי הבמאים בהיסטוריה, האדם שביים יצירות מופת כמו התפוז המכני עם הפסקול המהפנט והסצינות עוכרות השלווה, 2001: אודיסיאה בחלל שנעשה הרבה לפני שלעשות אפקטים היה באמצעות לחיצות על כמה קליקים בחדר העריכה, ולמרות זאת הוא עדיין נראה עתידני ומהמם ויזואלית (יותר מחלק מהסרטים המודרניים בז׳אנר) וסררטים אחרים, שגם בהם קובריק דן בנפש האדם ומבקר בצורה מאוד נוקבת את האנושות ובחלקם גם מציע לנו הצצה לעתיד שבינו הוא צפוי להיות אפל ומטריד.
לא במקרה הסרטים של קובריק הצטלמו מאוד יפה, עוד בטרם הפך קובריק לבמאי המבריק שהיה, הוא היה צלם סטילס מדהים, והנגיעות שלו (כולל תפעול המצלמה ובחירת זוויות הצילום העדשות) בסרטים שביים הן משמעותיות מאוד.
בצילום שמצורף כאן, סטנלי קובריק עושה את מה שאני קורא לו הסלפי הראשון בהיסטוריה, אז כמובן שהוא כנראה לא הראשון באמת, אבל איזה סלפי ראוי הרבה לפני שסלפי הפך למשהו יומיומי שכולנו מכירים ועושים, והרבה לפני שהיתה המילה הזאת בכלל.
צילום (סטנלי קובריק)
הסלפי צולם בזמן ההפקה של יצירת המופת בבימויו, הניצוץ. הוא צולם כביכול במטרה לצלם את ג׳ק ניקולסון, אבל סטנלי התחכם ולמעשה השתמש בניקולסון כתפאורה, כגורם משני לא באמת משני, לצילום של סלפי עם ביתו ויויאן, זאת באמצעות שימוש במראה ובחירה מאוד מאוד מדויקת של עומק השדה (וכדאי לזכור שזה לא היה קל כמו בימינו הדיגיטליים).
שימו לב גם למסגרות שבתוך המסגרות בתמונה הזאת ולצבעים החמים הנהדרים.
אז אולי כולנו עושים סלפים כל הזמן, אבל השאלה האם יצא לנו לעשות סלפי כזה מושלם? אני יכול להגיד בוודאות שלי טרם יצא :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה