כמה ביקורת ספג המונדיאל הזה, על הסיבות שהובילו לבחירת קטאר כמארחת, אבל האמת חייבת להאמר: מונדיאל משובח שמספק לנו את כל מה שהיינו רוצים ממונדיאל: דרמות, נבחרות עילית שמודחות בתחילת הדרך (דנמרק, ברזיל שהודחה מוקדם מהצפוי), אבל לא פחות מכך, איזה סיפור היתה מרוקו הנהדרת, שהעפילה עד לחצי הגמר והרטיטה לבבות של מיליוני אפריקאים, ערבים ואחרים (כמוני!).
וארגנטינה? מה נגיד, אחרי הפסד סנסציוני במשחק הפתיחה לערב הסעודית, מוצאת את עצמה בגמר כשליאו מסי סופסוף מגיע בענק למונדיאל, בהזדמנות האחרונה שלו. איזה סיפור מדהים. סיפור שעושים ממנו קולנוע הוליוודי.
ועוד לא דיברתי על צרפת אנגליה שהיה משחק משובח בכל קנה מידה, רונלדו יורד בוכה בהופעה האחרונה שלו במונדיאל, המשחק המרהיב של ארגנטינה מול הולנד שסיפר לנו רגעים מותחים ושערים מדהימים.
אז אנחנו עם הפנים לגמר: הלב שלי עם ארגנטינה בגלל הסיפור של מסי, בהזדמנות האחרונה שלו לסמן וי ולהוכיח לעולם שהוא אולי השחקן הכי גדול בהיסטוריה של המשחק אך המוח דווקא חושב שצרפת נבחרת עדיפה בצורה ברורה.
מפה לשם, נותר רק להמתין ולראות איזה סיפור יהיה הגמר: האם של אמבפה שבגיל 23 כבר עם שתי אליפויות עולם או מסי שמתעלה ומוביל את ארגנטינה, שהיא נבחרת לא רעה אך נחותה יחסית למכונה הצרפתית המהירה והמשומנת, לאליפות מדהימה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה