צילום בשחור לבן

מתי נצלם בשחור ולבן, מתי נעדיף צילום צבעוני, והאם בכלל אפשר להגדיר מתי אפשרות זו או השניה עדיפה. 

כל מה שיכתב כאן יהיה דעתי האישית בלבד, כמובן, בסוף אנחנו עוסקים בענין שהוא לפני הכל אסטתי, ובעניינים אלו יש ענין של טעם אישי או העדפות אישיות סובייקטיביות. 
יש אנשים שלא אוהבים שחור לבן בכלל. אחרים מצלמים רק או כמעט רק בשחור לבן. 
   

רקע 
כידוע תמונות היסטוריות צולמו אך ורק בשחור ולבן. הסרטים הצבעונים הגיעו בשלב מאוחר יותר. 
הסרטים הצבעונים היו מורכבים יותר לפיתוח ויקרים יותר, ולאורך השנים היו לסרטים הללו נטיה להיות לא טבעיים בשחזור הצבע (כולנו יודעים לזהות תמונות צבעוניות ישנות...), וכיום הם זוכים לעדנה מסוימת (דרך פילטרים וסימולציות) בגלל הערך הנוסטלגי והלוק היחודי.

בעידן הדיגיטלי של הצילום, מעט מאוד מצלמות הן שחור לבן בהגדרה, חיישנים שאינם רגישים לצבע (זה לא החיישן שרגיש לצבע אבל על זה בפוסט אחר) נדירים ומשמשים ככלי נישה בעיקר. 

ולמרות זאת, אנשים עדיין מצלמים המון תמונות וממירים אותן לשחור לבן, כי לשחור לבן יש את הקסם הזה, מהו הקסם (מעבר לנוסטלגיה), מהן למעשה האיכויות שעובדות בשחור ולבן ואיך מנצלים את השחור לבן ככלי אמנותי. 


אז מתי שחור לבן עובד ולמה?
כדי להבין את התשובה קודם ננסה להבין מה בעצם אומר ההבדל בין צילום צבעוני לצילום בשחור לבן. 
בצד של הדמיון:
- בשני המקרים,  מבצעים רישום של האור:  בשני המקרים התמונה מציגה לנו אזורים בהירים לצד אזורים כהים לפי האור. 
- בשני המקרים, הקומפוזיציה (סידור האובייקטים המצולמים אם נרצה), הפרפסקטיבה (עומק), הבוקה (טשטוש הרקע בד״כ) קיימים. 

אז מה ההבדל היחיד? כמובן, בצילום הצבעוני לכל הדברים הללו מתווסף גם צבע. 
אם למשל הצילום שלנו עוסק באור, כלומר באיך למשל השמש מייצרת צל בצורה מעניינת, או אם הוא עוסק בצורות השונות,או שאולי הקומפוזיציה חזקה במיוחד ועובדת היטב בפני עצמה,  יתכן והצבע יוסיף לנו עוד פרטים שיכולים להחשב כ״לא חשובים״, אם נקצין אולי אפילו נגדיר את הצבע כרעש.

אם כן, אם נוריד את הצבע, במצבים מסוימים נוכל להדגיש את האופן שבו האור עובד בתמונה, אולי נוכל להדגיש את תווי הפנים של דוגמן הפורטרייט או של הבנין שצילמנו רק מעצם העובדה שהורדנו מהמשוואה את הצבע שבמקרה הזה, יכול להיות אלמנט שמעמיס או גונב את הפוקוס (not pun intended)

צילום בשחור לבן איפא, יכול להיות כלי בארסנל שלנו, שנוכל להשתמש בו להדגיש אלמנטים מסוימים בצילום, על חשבון הצבע שויתרנו עליו. 

בתמונות מסוימות הצבעוניות יכולה להיות העיקר, הנושא העיקרי או להיות משמעותית, ושם אולי שחור לבן פחות יתאים. 
לכן הייתי אומר, תפקידו של האמן בהקשר הזה הוא לבצע את הבחירה המושכלת בהתאם לשיקול דעתו ובהתאם למה שעובד לתפיסתו וטעמו האישי.

למזלנו, בעולם הדיגיטלי כמעט תמיד אפשר לקבל את ההחלטה בדיעבד כשהצילום הוא בצבע והשחור לבן יכול להיות רק הקובץ הערוך ולא קובץ המקור (בד״כ raw file) אז אפשר לבצע החלטה מושכלת ולהתאים אותה בהתאם למה שנראה לנו טוב יותר. 


כמובן שחשוב לציין שלשחור לבן יש גם איכויות נוספות שקשורות להיסטוריה שלו כלומר לדימוים בשחור לבן שכולנו גדלנו עליהם מצילומים, מהעיתונות, מהקולנוע ומהטלוויזיה. לפעמים  האסתטיקה של השחור/לבן  פשוט זורקת אותנו לימי העבר או מייצרת תחושה של משהי ישן/היסטורי, אולי פילם נוארי במצבים מסוימים של שחור / לבן קונטרסטי. 

חשוב לציין, שגם סימולציות של פילם צבעוני ישן, כמו שיש במצלמות פוג׳י רבות או פילטרים שונים בתוכנות עריכה, יכולות לתת את התחושה של המשהו הישן הנוסטלגי, ויכולות לשמש למטרה דומה. 
פילמים צבעונים ישנים נטו להעדיף צבעים מסוימים על פני אחרים (הדגשה של הירוק במקרים מסוימים, הדגשה של האדומים באחרים, להיות עם שיפט כזה או אחר באיזון הצבעים וכו׳). 
כיום יצרני המצלמות עסוקים מאוד ב״מדע הצבעים״ שלהם, שזה בגדול פחות ענין של החיישנים אלא איך מבוצעת ההתמרה של הצבע אל הקובץ, כשכל יצרן והגישה שלו שמייצרת את הקבצים באופן אופייני לו. 
אין כאן כמובן נכון ולא נכון, אין דרך שהיא עדיפה אבסולוטית, יש כאן שיקולים שונים שמייצרים אסתטיקה שונה, שמועדפת על ידי אנשים שונים. 
מהבחינה הזאת אגב, גם השחור לבן יראה אחרת אצל יצרנים שונים, כי הם מבצעים בחירות אחרות לגבי הקונטרסטיות, אופן ההמרה של הצבעים לשחור ולבן וכו׳.