המצלמות שלי ועם מה אני מצלם בפועל

 כל צלם חובב מכיר את הבעיה הזו של מחלת השדרוגים. תמיד יש איזו מצלמה חדשה, איזה ציוד חדש ש״צריך״. 
המצלמות שיש לי כרגע (סדר הקניה הכרונולוגי): 

Olympus Em1 Mark II
Olympus pen-f
Sony A7 iii 
FujiFilm X100VI

במהלך השנים מאז קניתי את האולימפוס הראשונה ברשימה היו עוד מצלמות אבל הן לא איתנו מכל מיני סיבות. 

לפני שנצלול מה אני עושה עם כל מצלמה ומה התוכניות שלי לגביה, כמה מילים על שלושת המערכות השונות: 

אולימפוס
המצלמות הללו הן מירורלס עם החיישן הכי קטן ברשימה, חיישן מיקרו 4/3. המערכת של אולימפוס היתה מערכת הכניסה שלי לעולם המירורלס, הייתי בעלים גאה של EPL-1 שהיתה מצלמה ברמת תפעול של כניסה, אבל היתה סופר קומפקטית והיוותה פשרה מצוינת לזמנו (כשכל נושא המירורלס היה ממש בחיתולים). 
הפורמט ריבועי יותר (4/3 לעומת 3/2 המקובל במערכות אחרות) ואני אפילו הייתי שמח לריבועי מושלם, בקיצור אוהב :)


סוני
החיישן הכי גדול ברשימה - FF, חיישן פול פריים (גודל החיישן זהה לגודל של פילם 35 מ״מ (הפילם הסטנדרטי והנפוץ ביותר)

פוג׳י 
חיישן APS-C - כלומר נמצא באמצע בגודל בין האולימפוסים לסוני


Olympus Em1 Mark II
קניתי אותה אחרי שכבר היתה לי ה epl1 ששודרגה אח״כ ל EM10. 
את EM1 קניתי כי ההבטחה היתה עצומה. 
העינית האלקטרונית היתה משודרגת מאוד (ממש בחזית הטכנולוגיה דאז). 
הגריפ הגדול אפשר שימוש בעדשות כבדות בנוחות. 
הגוף בנוי לתלפיות כמצלמה לשימוש מקצועי. עם המון כפתורים והמון אפשרויות להתאמה. 
בדיעבד, זו לא היתה הקניה הכי המתאימה לי. אני פשוט איש של גופים קטנים ושימוש בעדשות קטנות.
בזמנו מאוד נהניתי ממנה, כי היא מצלמה מעולה. אבל לא המצלמה הכי מתאימה לי אישית.  

Olympus pen-f
זו היתה קניה אימפולסיבית. לא באמת הייתי צריך אותה, אבל הו בוי כמה שהמצלמה הזאת יפה, והרעיון שמאחוריה של ריינג׳פיינדר סטייל (מצלמה קטנה עם עינית אלקטרונית בצד, כמו במצלמות ריינג׳פיינדר) בעיצוב רטרו.  
אמנם היא לא עמידה לגשם ולתנאי מזג אוויר קיצוניים, ובמונחים של היום המסך והעינית מאוד לא מרשימים, אבל זו אולי המצלמה הדיגיטלית הכי יפה שאי פעם יוצרה. 
מדובר ביצירת אמנות, ללא בורג אחד גלוי לרפואה (הכל מוסתר יופי יופי). 
מה שיש זה גלגלת יפהפיה (עם קליקים מאוד נעימים) למצבי צילום אמנותיים, למעשה יצירת jpeg ישר מהמצלמה במודים שונים של צבע ושחור לבן, מה שכיום הוא נקודה המכירה מהחזרות של פוג׳י. 
עם מייצב תמונה אפקטיבי, המון אפשרויות לקיסטום, וגודל קומפקטי אי אפשר שלא להתאהב בה. 



Sony A7 iii 
לפני מספר שנים החלטתי שפורמט 4/3 בדרך למות ואם לשדרג ללכת על ההכי טוב. 
ההכי טוב היה סוני. חיישן פול פריים, שנותן תוצאות מדהימות מבחינה טכנית. 
שידכתי עדשת 55 1.8 מעולה ומספר חדשים לאחר מכן התחדשתי ב state of the art עדשת 35 1.4 G master 
אולי העדשה הכי טוב במשפרת ה 35 מ״מ בכל המערכות. גדולה וכבדה יחסית אבל כמה שהיא טובה זה לא יאמן. 
הבעיה: מעולם לא נהניתי להשתמש בה. זה סוס עבודה מקצועי אבל לא מצלמה שכיף להשתמש בה. 


FujiFilm X100VI
הרכש האחרון - מצלמה עם עדשה קבועה (אקוויולנטית ל 35 מ״מ). מצלמה יפהפיה, עם תפעול קלאסי של חוגות כמו פעם (גלגלת יעודית למהירות תריס ובתוכה גלגלת גם ל iso, גלגלת על העדשה לצמצם, גלגלת לפיצוי חשיפה). 
הכי קרובה שיש לי לריינג׳פיינדר אמיתי. 
המצלמה מגיע עם מיטב הטכנולוגיות - מייצב תמונה בחיישן, nd filter של 4 סטופים מובנה), עדשה טובה קטנטנה מובנית, עינית היברדית יחודית שמשלבת בין אפשרות לאופטית לכזו שהיא דיגיטלית, הברקה מאוד יחודית. 
וגם כל מצבי הסימולציה לפילמים שזו מחילת ארנב שנעה בין גימיק לבין הדבר הכי נוח בעולם (הפסקתי לערוך קבצי raw). 
המצלמה הכי מוגבלת (עדשה קבועה באורך קבוע) ברשימה, עם החיישן של דרך האמצע בגודל ובאיכות, אבל מה שהופך אותה לכמעט מושלמת היא הגודל הנהדר שלה (מתאימה לנניח כיס מעיל), העיצוב ובעיקר התפעול הכל כך מהנה שלה. 



במה אני משתמש כיום ומה ההמלצות שלי: 
כרגע אני עובד עם ה pen f בגלל שכיפית. יש לי מגוון עדשות קטנות ומהירות (צמצם גדול) ועם הפוג׳י שהיא הכי מגבילה בקטע טוב שיש. 

הסוני היא המצלמה הכי מאכזבת בעבורי - היא הכי טובה טכנית. עולם אחר לגמרי. אבל, לרגע לא נהניתי לעבוד איתה. התפריטים, התפעול, הכל מרגיש לי מסורבל ובעיקר לא כייפי. זו מצלמה שמהנדסים הינדסו הכי טוב שיש לאנשי מקצוע שמתפרנסים מצילום. אבל לי כחובב? אפס חיבור. 
אם אתם מרבים לצלם ספורט, או אם אתם צלמים מקצועיים שזקוקים לאיכות הכי טובה ולפוקוס הכי מתקדם ומדויק, הגופים המודרניים של סוני חיישן מלא הם הפתרון עבורכם. 


הפוג׳י היתה צעד אחורה מבחינת גודל החיישן ביחס לסוני, אבל החיבור שיש לי אליה וה workflow עבודה: צילום, העברת תמונות לאייפון דרך וויפי, תיקונים קלים באייפון ושיתוף הם אליפות. 
זו מצלמה מעולה לצילומי רחוב כמו מה שאני מחפש.
בגדול, למרות שזה לא סוג הצילומים שאני עושה  היא מעולה בצילום אנשים (היא מייצרת skin tones נפלאים והפלאש המובנה מצוין למטרה הזו)
הפוג׳י היא מצלמה למי שאוהב לצלם, אוהב את התפעול הקלאסי של החוגות היעודיות (שהוא לא הכי מהיר אגב, אבל הוא מהנה לשימוש) ומחפש פתרון שלם יחסית בגודל קומפקטי. 

ה pen-f מצלמה שאפשר למכור ביד 2 בהרבה יותר מדי כסף, כי היא סופר מבוקשת (והיא כבר שנים לא נמכרת כחדשה) אבל הלב לא מאפשר לי למכור אותה. וגם יש לי סט נרחב של עדשות מעולות עבורה:
הטריו 25, 45, 75 1.8
12-40 2.8 
9-18 

הטריו 1.8 הן עדשות מעולות ממש כשה 75 מעט גדולה וכבדה אבל עדשה מופלאה. 
ה 12-40 עדשת זום טובה ונוחה, לא מאוד קטנה, אישית אני פחות עובד איתה 
ה 9-18 היא אולטרה רחבה פיצית. אמנם זו העדשה הפחות״מרשימה״ על הנייר אבל הגודל שלה הופך אותה לאטרטקטיבית במיוחד. 



מה אני מתכנן בעתיד: 
אני חושב שאת הסוני אמכור. אין לי צורך בה. וחבל לי שתעלה אבק. 
אני שוקל לקנות Richo GR  - כמצלמת כיס אמיתית שבאמת הולכת לכל מקום. 

ומה עם הטלפון הנייד? 
כל המצלמות הנ״ל בסופו של דבר מעולות, אבל המצלמה היחידה שתלך איתכם תמיד היא המצלמה של הטלפון הנייד, וברגע שלומדים להשתמש בה (או מדויק יותר, בהן, כי לכולנו יש 3-4 מצלמות על הנייד) אפשר להגיע לתוצאות מעולות ממש. הנוחות שימוש  בטלפון פלוס הזמינות התמידית הופכות את הסמטרפון למצלמה הכי שימושית. 
לא חייבים ציוד מקצועי או יקר כדי לצלם. הטלפון החכם מספק לנו פתרון מדהים. 
 
והכי חשוב: צאו לצלם עם מה שיש לכם.
הציוד יכול לשדרג את ההנאה, ויכול לתת ורסטליות נוספת, אבל הוא לא מחליף את העין והנסיון שלכם בצילום.